פסק-דין בתיק ת"א 2278/00

זו תביעת נזיקין שהגיש התובע, מדען ואיש עסקים, כנגד הנתבע, עורך דין במקצועו, אשר העניק לו שירותים משפטיים ובין היתר ייצוג בשתי תביעות שהוגשו כנגד הבנק הבינלאומי הראשון (להלן - הבנק) ועילתה - התרשלות בכך שהשהה הגשת תביעה כנגד הבנק במשך למעלה משמונה שנים עד שהתיישנה וכמו כן השהה המשכת ההליכים בתביעה שהייתה תלויה ועומדת, וכנגזר מכך נגרמו לו נזקים.

הרקע העובדתי

1.         ביום 7.12.80 הפקיד התובע בחשבונו בבנק סכום השווה בשקלים ל-40,000 דולר ארה"ב. סכום זה היה אמור לשמש כבטוחה לערבות שהבנק התבקש לספק לצורך עסקת מקרקעין בה נטל התובע חלק עם יוסף חכמי (להלן - חכמי) ועורך דין אמיר אלעד (להלן - עו"ד אלעד). הערבות לא הוצאה. תחת זאת, משך הבנק מהפקדון 38,000 דולר והעבירם לשותף לעסקת המקרקעין ללא הסכמת התובע.

2.         ביום 23.2.84 הגיש הנתבע בשם התובע לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה בת.א. 163/84 נגד הבנק (להלן - התביעה הראשונה). התביעה הראשונה כרכה למעשה שתי תביעות: האחת - נגד חכמי ועו"ד אלעד, מתייחסת לעסקת המקרקעין ואינה עניין להליך הנוכחי. השנייה - נגד הבנק, עסקה בסכום שהבנק העביר כאמור ללא אישור התובע.

בתביעה הראשונה ביקש התובע לחייב את הבנק, חכמי ועו"ד אלעד, להחזיר לו את הסך של 40,000 דולר ולפצותו בגין אבדן שימוש בו בסך 2,000,000 ש"י, בגין אבדן ימי עבודה בסך 50,000 ש"י ובגין עוגמת נפש בסך 1,000,000 ש"י.

עוד ביקש התובע פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו במקרקעין נשוא התביעה, אשר טרם נמכרו, ולחייב את הנתבעים בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

לצרכי קביעת אגרה העמיד התובע את סכום התביעה על 30 מיליון ש"י תוך שמירת הזכות לתקן את הסכום לפי חשבונות שיוגשו.

3.         התביעה הראשונה התבררה אז בפני כב' השופטת ד' דורנר, עת כהנה בבית משפט זה.

בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים הכריע בית המשפט תחילה בשאלה האם הכספים הוצאו מחשבונו של התובע על פי הוראתו, כטענת הבנק, או ללא הסכמתו, כטענת התובע. ביום 2.3.86 ניתנה החלטה לפיה קיבל בית המשפט את גרסת התובע כמהימנה וקבע כי הכספים הוצאו מחשבונו על ידי הבנק ללא הסכמתו (20,000 דולר ביום 13.12.80, 15,000 דולר בנובמבר 1981 ו-3,000 דולר במועד לא ידוע) (להלן - פסק הדין החלקי).

4.         בישיבת בית המשפט מיום 29.5.86 ביקש הנתבע :

"שיינתן פסק דין נגד הבנק לתשלום הסך של 38,000 דולר בצירוף ריבית. הריבית בהעדר הוכחה זה שיעור הריבית על מטבע זר. אני מפנה לע.א. 126/80 לו(3) 295 שהשיעור הוא 11% לשנה... אני מבקש להפנות לע.א. 151/76 לב(1) 378, 391 שם נקבע כי ביהמ"ש רשאי להעלות את שיעור הריבית בגלל התנהגותו של הצד..."

ב"כ הבנק השיב:

"מקובל עלינו שיינתן נגדנו פס"ד אשר יהיה מבוסס על הסכומים שבפועל הוצאנו מחשבונו של התובע וסכום זה יוצמד וישא ריבית כחוק עד לתשלום בפועל. אני אגיש חשבון עד יום ראשון".

לאחר מכן  הודיעו שני הצדדים:

"אנחנו נגיש לביהמ"ש חשבון שיערוך הבנק וביהמ"ש יתן על בסיס זה פס"ד חלקי".

הנתבע המשיך וציין לפרוטוקול:

"אני שומר על זכותי להוכיח בהמשך פרשת התביעה, אם אמצא לנכון, כי הבנק חייב לי כסף בנוסף לכסף שנפסק בפסק הדין החלקי".

5.         בהמשך הגיע התובע עם עו"ד אלעד להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 10.12.90 (מוצג נ/12). ביום 31.12.90 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד חכמי ( מוצג נ/13).

אשר ליחסים בין התובע לבנק - ביום 1.6.86 שילם הבנק לתובע סך של 64,705 ש"ח (35,000 דולר). וביום 14.4.92 שילם הבנק לתובע סך של 16,208 ש"ח (3,000 דולר), דהיינו סכום הקרן ללא הריבית, שנותרה שנויה במחלוקת. במשך למעלה משמונה שנים איש מהצדדים לא פנה לבית המשפט על מנת שיכריע במחלוקת או שייתן החלטה שיפוטית אחרת שתסיים את ההליכים ביניהם.